מנהג הוא בארצנו שז' אדר הינו יום זכרון לחללים שמקום קבורתם לא נודע. לכבוד היום יוצא דוד גדנקן ועוקב עם 10 דברים שרציתם לדעת על טביעתה של אוניית המעפילים סטרומה.

א. בתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת שלט ברומניה הפשיסט שונא היהודים יון אנטונסקו. כ-760 פליטים יהודים ניסו להימלט מרומניה בעזרת מפעל ההעפלה של תנועת האצ"ל יצאו לדרך במטרה להגיע לארץ ישראל .

ב. "סטרומה" הייתה אונייה שנבנתה באנגליה בשנת 1867 כספינה לשייט בנהרות. תחת דגל בולגרי הרבתה להפליג בנהר הדנובה. בשנת 1941 הייתה במצב תחזוקה עלוב, למעשה גרוטאה צפה. במצבה אסור היה לה לשוט בים הפתוח ובוודאי לא להעלות עליה יותר מ-100 נוסעים.

ג. בחודש דצמבר 1941 עגנה הסטרומה בנמל קונסטנצה שברומניה. אנשי התנועה הרוויזיוניסטית ברומניה ארגנו קבוצת יהודים להעפלה ארצה. ב-11 בדצמבר 1941 עלו על האונייה כ760 מעפילים,יש האומרים כי המספר המדוייק היה 768. (393 גברים, 272 נשים ו-103 ילדים. כ"כ היו עליה 10 אנשי צוות חלקם יהודים). כיוון שהייתה זו ספינת נהרות, התכנון היה כי היא תפליג הפלגה קצרה של כ-14 שעות בלבד, אל עבר חופי תורכיה ושם הסיכוי לקבל דרכונים וכך להגיע לארץ ישראל. תכנית חילופית הייתה כי הסטרומה תפליג לעבר מיצרי הבוספורוס והדרדנלים ומשם תפליג לחופי ארץ ישראל.

ד. למעשה המארגנים לא כל כך פעלו להשגת דרכונים והתכנית הייתה אשליה אחת גדולה. הסטרומה יצאה לדרכה תחת דגל פנמה. ההפלגה התארכה בשל תקלות במנוע המיושן . 14 השעות המתוכננות, הפכו לשיט מסוייט של 4 ימים. כשהגיעה האונייה לים השחור המנוע שבת. הסטרומה נגררה לנמל איסטנבול התורכי, הנוסעים לא הותרו לרדת והעגינה בנמל נמשכה כעשרה שבועות (יותר מחודשיים).

ה. שלטונות תורכיה דרשו בתוקף כי מארגני המשט ימצאו מיידית מדינה שתסכים לקלוט הנוסעים, מדינה שכזו לא נמצאה. הבריטים השליטים דאז בארץ ישראל דחו בתוקף וסירבו בעקשנות לכל הפניות לאפשר ליהודים המעפילים להגיע לארץ ישראל. הבריטים קבלו הצעה כי הם יפחיתו כ-770 רשיונות עלייה (סרטיפיקטים) מהמכסה השנתית ובתמורה יאפשרו לפליטים מרומניה לעלות ארצה. הנציב העליון מק מייקל והלורד מויין, השר לעניני המזרח התיכון התנגדו נמרצות ולא איפשרו הגעתם ארצה .

ו. הנוסעים על האונייה לא הורשו לרדת לחוף (פרט לשמונה מעפילים). הכתוב "כל ישראל ערבים זה לזה", הוכיח את עצמו. אנשי הקהילה היהודית הם שדאגו, כל עוד שיכלו, להעביר אספקה ל"כלואים" על הספינה. עקב תת התנאים בתוך כלי השיט, פרצה מחלת הדיזנטריה, היו שסבלו מכוויות קור, הזוהמה הייתה בלתי נסבלת וחלק גדול סבל מרעב. אירגון הג'וינט הפעיל לחץ על שלטונות תורכיה לאפשר הורדת הנוסעים, ולשכנם במחנה סגור זמני, כשלו.

ז. מנגד ולמרות המצב הטרגי, השלטון הבריטי בארץ ישראל, בחששו כי "סכר" העלייה ארצה יפרץ, וכי היתר למפליגים על הסטרומה, יגרום לגל של עלייה בלתי "חוקית", הם דרשו בתוקף מהתורכים להחזיר המעפילים לארץ מוצאם. לאחר משא ומתן הבריטים נענו להצעה כי נערים ונערות בגילאי 11 עד 16 יקבלו אישורי עלייה. הנחת הבריטים הייתה כי ילדים צעירים יותר יתקשו להיפרד מהוריהם. הוויכוח על דרך הגעת הנערים ארצה הביאה לעיכוב ולאי ביצוע ההיתר.

ח. שלטונות תורכיה החליטו להיפטר מהבעיה היהודית בכל מחיר ובמידיות. בלילה של ה-23 בפברואר 1942, התורכים קשרו את הסטרומה לספינת גרר תורכית ולמרות שידעו כי לאונייה אין מנוע וגם לא עוגן גררו אותה ללב ים אל מחוץ למים הטריטוריאלים של תורכיה. האכזריות הייתה כה גדולה שהתורכים לא ציידו את האונייה לא במזון ולא במים, למרות שידעו בברור שבתוכה מאות אנשים,נשים וטף. הסטרומה היטלטלה במימי הים השחור.

ט. בבוקר ה-24 בפברואר 1942 ז' אדר תש"ב, צוללת סובייטית ששייטה באזור זיהתה "אוניית אוייב" במימי הים השחור, בסמוך לחופי בולגריה (הימים ימי מלחמת העולם השניה ולמרות זאת קשה להאמין שהצוללת הסובייטית לא הבחינה כי זו ספינה קנה וגרוטאה). הצי הסובייטי קיבל אז פקודה לירות על מנת לפגוע בכל אונייה לא מזוהה הנכנסת למימי הים השחור. הצוללת שילחה טיל טורפדו אל הסטרומה, הטורפדו פגע במדוייק וגרם נזק עצום לספינה הישנה. הסטרומה שקעה מיידית וירדה למצולות.

י. מכל מאות האנשים שהיו על ספינת המעפילים שרדו שניים. האחד קצין על האנייה, השניה יהודי צעיר בשם דוד סטוליאר. שני הניצולים שחו בים הקר יום שלם הקצין לא החזיק מעמד. הצעיר היהודי הועלה לסירת דייגים תורכיים ששטה באזור. דוד נכלא בכלא תורכי, שוחרר ע"י הקהילה היהודית ועלה ארצה בדרך היבשה. הצטרף להגנה ולחם כמקלען בצבא ישאל במלחמת השיחרור. גר כמה שנים ביפן במסגרת עסקיו והיגר לבסוף לארה"ב. בשנה שעברה נפטר והוא בן 91. האסון של טביעת הסטרומה היא סמל מובהק לשינאת היהודים ע"י הבריטים התורכים ואומות נוספות. היום ז' באדר 73 שנים לטביעת אחינו ז"ל בים השחור, נזכור אותם לעד.